Vayedaber

Sotah

Daf 29b

משנה: וְאֵילּוּ נֶאֱמָרִין בְּלָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. מִקְרָא הַבִּיכּוּרִים וַחֲלִיצָה בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת בִּרְכַּת כֹּהֲנִים וּבִרְכַת כֹּהֵן גָּדוֹל וּפָרָשַׁת הַמֶּלֶךְ וּפָרָשַׁת עֶגְלָא עֲרוּפָה וּמְשׁוּחַ מִלְחָמָה בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מְדַבֵּר אֶל הָעָם. מִקְרָא הַבִּיכּוּרִים כֵּיצַד. וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי י֨י אֱלֹהֶיךָ וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָֽמְרוּ אֶל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל קוֹל רָם. מָה עֲנִייָה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן בְּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ אַף כָּאן בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. חֲלִיצָה כֵיצַד. וְעָֽנְתָה וְאָֽמְרָה כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָֽמְרוּ מָה עֲנִייָה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ אַף כָּאן בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר וְעָֽנְתָה וְאָֽמְרָה כָּכָה עַד שֶׁתֹּאמַר בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה.

Traduction

Les passages suivants devront être récités en langue sainte seulement: 1) les versets dits en offrant les prémices au Temple (Dt 26, 5), ou à la cérémonie du déchaussement, 2) la série de bénédictions et malédictions -aux monts Ebal et Garizim, (Dt 11, 29), 3)la bénédiction sacerdotale (Nb 6, 23-27), 4) les bénédictions dites par le grand-prêtre à l’office du Kippour (7,7), 5) le passage que doit lire le roi en public (7,8), 6) ce qu’il y a à dire en rompant le cou de la génisse pour homicide dont le meurtrier est inconnu (Dt 21, 1), 7) enfin l’admonestation du grand-prêtre oint pour la guerre, lorsqu’il s’adresse au peuple (Dt 20, 2) C’est prouvé pour le passage relatif à l’offrande des prémices, comme il est dit (Dt 26, 5): tu répondras et tu diras devant l’Eternel ton Dieu; et plus loin il est dit (Dt 27, 14): les lévites répondront et diront à tout Israël à haute voix; or, comme cette réponse et cette diction se font nécessairement en hébreu, il en sera de même du précédent passage. Pour le déchaussement aussi, lorsqu’il est dit de la femme (Dt 25, 9): elle répondra et dira, on peut comparer cette formule obligatoire à ce passage les lévites répondront et diront. Or, entre ce dernier passage et ce qui concerne le déchaussement il y a analogie, et il faut aux deux cas employer la langue sainte. Selon R. Juda, c’est prouvé de ce qu’il est dit: ''elle répondra et s’exprimera ainsi''; ce dernier terme vise l’emploi de la même langue.

Pnei Moshe non traduit

מתני' ואלו נאמרין בלשון הקודש. ולא אמרינן ניגמר מהנך דלעיל שנכתב ונסדר עליהן מצות דיבורים ואין צריך לאמרם בל' הקודש משום דבהני כתיב עיכובא:

מקרא ביכורים. שהיה קורא מארמי אובד אבי עד סוף הפרשה:

וחליצה. יבמה אומרת מאן יבמי וגו' והוא אומר לא חפצתי לקחתה ואחר החליצה אומרת ככה יעשה לאיש:

ברכות וקללות. שאמרו ישראל בהר גריזים ובהר עיבל:

ברכת כהנים. נשיאת כפים:

ברכת כהן גדול. ביום הכיפורי' אחר עבודת היום שלפני ולפנים היה קורא את הפרשה בתורה ומברך שמנה ברכות המפורשות במתניתין:

ופרשת המלך. היא פרשת הקהל כדמפ' בסוף פירקין:

ופרשת עגלה ערופה. ידינו לא שפכו וגו' כפר לעמך ישראל וגו':

ומשוח מלחמה. והיה כקרבכם וגו' ואמר הכהן שמע ישראל וגו':

כיצד. כמו מנין:

ולהלן הוא אומר. בברכות וקללו' של הר גריזים:

מה ענייה האמורה להלן בלה''ק. דכתיב קול רם וכתיב התם משה ידבר והאלהים יעננו בקול מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש:

רבי יהודה אומר וענתה וגו'. דאינו צריך לג''ש דמגופיה דקרא אנו למדין דכתיב ככה עד שתאמר בלשון הזה:

וְקִרְיַת שְׁמַע. דִּכְתִיב וְדִבַּרְתָּ בָּם. רִבִּי אוֹמֵר. אוֹמֵר אֲנִי. קִרְיַת שְׁמַע אֵינָהּ נֶאֶמְרָה אֶלָּא בִלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ. מַה טָעֲמָא. וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּא. רִבִּי לֵוִי בַר חַיְתָא אֲזַל לְקַיְסָרִין. שְׁמַע קָלוֹן קַרֵייָן שְׁמַע אֱלֵונִיסְתִּין. בְּעָא מְעַכְבְּתוֹן. שְׁמַע רִבִּי יוֹסֵי וְאִקְפַּד. אָמַר. כָּךְ אוֹמֵר אֲנִי. מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִקְרוֹת אֲשׁוּרִית לֹא יִקְרֶינָּה כָּל עִיקַּר. אֶלָּא יוֹצֵא בְכָל לָשׁוֹן שֶׁהוּא יוֹדֵעַ. הֵשִׁיב רִבִּי בְּרֶכְיָה. הֲרֵי מְגִילַּת אֶסְתֵּר. הָיָה יוֹדֵעַ לִקְרוֹת אֲשׁוּרִית וְלָעַז. אֵינוֹ יוֹצֵא בָהּ אֶלָּא אֲשׁוּרִית. אָמַר רִבִּי מָנָא. מְגִילַּת אֶסְתֵּר הָיָה יוֹדֵעַ לִקְרוֹתָהּ אֲשׁוּרִית וְלָעַז אֵינוֹ יוֹצֵא בָהּ אֶלָּא אֲשׁוּרִית. 29b בְּלָעַז יוֹצֵא בָהּ בְּלָעַז. וְכֵן יוֹצֵא בָהּ בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁהוּא יוֹדֵעַ.

Traduction

''Pour la récitation de la lecture liturgique du Shemà'', où se trouvent ces mots (ibid. 6, 7): tu en parleras (n’importe comment). Selon moi, dit Rabbi, cette lecture liturgique du shema devra être faite dans la langue sainte seulement (en hébreu), en raison de ce qu’il est écrit (ibid. 6): ces paroles seront (elles devront rester, sans changement). R. Levi bar Heitha étant allé à Césarée entendit, d’après les voix, que l’on récitait le shema en grec (207)Cf. Al. llaikavy, Die Juden u. die slawischen Sprachen, pp. 11-12. Selon le temoignage du Dr Czacki, les Juifs de Pologne. ont d’abord prie en polonais. Cf. Claczko, Erekh Tephilla (Wilna, 1869, in-12), p. 37., ellhnisti. Il avait voulu les en détourner (selon l’avis de Rabbi). Mais R. Yossé l’ayant appris, se montra fort irrité de ce projet et s’écria: - Ai-je dit que si l’on ne sait pas lire l’hébreu, il vaudrait mieux ne pas faire du tout cette lecture? En réalité, ce devoir liturgique pourra être rempli à l’aide de toute langue que l’on comprend. -Mais, objecta R. Berakhia, n’est-il pas admis pour la lecture du livre d’Esther (à la fête de Purim) que si l’on sait également faire cette lecture, soit en hébreu, soit en une langue étrangère, le devoir ne sera accompli qu’en ayant fait la lecture dans le texte hébreu? -Là c’est différent, répond R. Mena, comme on suppose quelqu’un sachant lire le livre d’Esther, aussi bien dans le texte hébreu qu’en une langue étrangère (208)Cf. J., (Megila 2, 1)., il faut absolument recourir à la lecture officielle en hébreu; mais celui qui comprend seulement la langue étrangère remplira son devoir en se servant de cette dernière.

Pnei Moshe non traduit

ודברת בם. בכל לשון שהוא מדבר:

והיו. בהוויתן יהו:

אלוניסתין. לשון יוני הערוך:

בעא. הי' רוצה לעכבן דסבר כרבי דאינו נאמר אלא בלה''ק:

כך אומר אני. בתמיה דמי שאינו יודע לקרות ק''ש בלה''ק שלא יקרינה כל עיקר:

הרי מגילת אסתר כו'. דאינו יוצא בה אלא באשורית:

א''ר מנא. שניי' התם שהיה יודע אשורי' ולעז ולפיכך אינו יוצא אלא אשורית:

בלעז. כלומר אם לא היה יודע אלא לעז יוצא בה גם בלעז כבק''ש:

וּתְפִילָּה. כְּדֵי שֶׁיְּהֵא יוֹדֵעַ לִתְבוֹעַ צְרָכָיו. וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן. כְּדֵי שֶׁיְּהֵא יוֹדֵעַ לְמִי מְבָרֵךְ.

Traduction

De même, il est admis en général que l’on peut employer liturgiquement toute langue que l’on comprend, soit pour réciter la prière Amida, de façon à se rendre compte de l’expression de ses besoins, soit pour dire l’action de grâces après le repas, pour que l’on sache à qui s’adresse la bénédiction.

Pnei Moshe non traduit

ותפילה. בלשון שהוא שומע כדי שיהא יודע לתבוע צרכיו:

וּשְׁבוּעַת הָעֵדוּת וּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן. מַשְׁבִּיעִין אוֹתוֹ בִלְשׁוֹנוֹ. הִשְׁבִּיעָן שֶׁלֹּא בִלְשׁוֹנָן וְאָֽמְרוּ. אָמֵן. הֲרֵי אֵילּוּ פְטוּרִין. כְּהָדָא דְתַנֵּי. שְׁבוּעַת הַדַּייָנִין כִּתְנַיִין שֶׁבְּלִיבֵּינוּ לֹא כִתְנַיִין שֶׁבְּלִיבְּכֶם. אָמַר רִבִּי יוּדָן. חֲזָקָה כִתְנַיִין שֶׁבְּלִיבּוֹ הוּא מַשְׁבִּיעוֹ. וְלָמָּה הוּא מַתְנֶה עִמּוֹ. מִפְּנֵי הַהֶדְיוֹטוֹת. שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ. יֵשׁ תְּנַיִין בַּשְּׁבוּעוֹת. תַּנָּא רִבִּי חֲנַנְיָה קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. וְהָא כְתִיב. כִּי אֶת אֲשֶׁר יֵשְׁנוֹ פֹה עִמָּנוּ עוֹמֵד הַיּוֹם. מַה מַשְׁמַע מִינָהּ. אָמַר לֵיהּ. הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים אַחֲרֵינוּ אֵין בְּלִיבָּם תְּנַיי.

Traduction

Le serment de témoignage et le serment de dépôt'' devront être prêtés dans la langue que comprend celui qui l’émet. Si on leur a fait un tel serment dans une langue qu’ils ne comprennent pas et sur lequel ils répondent Amen, cette affirmation est non avenue (nulle). -Mais n’a-t-il pas été enseigné (209)Cf. (Shevuot 6, 1).: Le serment imposé par voie juridique sera énoncé d’après la pensée de celui qui le défère, non d’après celui qui le prête (210)Cf. J., (Nedarim 3, 1) ( 37c).; qu’importe alors que ce dernier comprenne, ou non? -Non, répond R. Juda, on présume que la pensée de celui qui défère le serment est connue par celui qui le prête; pourtant, on lui spécifie la condition qu’il le prête d’après la pensée de celui qui défère le serment, pour que les ignorants, ne puissent pas arguer qu’il y avait des conditions cachées (211)Cf. (Nazir 8, 1)Ê; (Shevuot 3, 1)., ou sous-entendues (en fait, il faut savoir sur quoi l’on jure). - Mais, observa R. Hanania devant R. Mena, n’est-il pas écrit (Dt 29, 14): Elles s’adressent aussi à ceux qui sont là avec nous, aujourd’hui et à ceux qui n’y sont pas, et comment déduire de ce verset qu’il faut expliquer dans quelle pensée le sermon est déféré? C’est que Moïse semble s’exprimer ainsi envers Israël: ''Les générations à venir après nous (non présentes) n’ont pas de condition dans leur cœur'' (n’ont pas de pensée spéciale, contraire; de même, je vous adjure d’écarter vos pensées, de n’adopter que celles de Dieu).

Pnei Moshe non traduit

כתניין שבלבנו. כלומר דהב''ד משביעין אותן על תנאי שבלבנו ועל דעתנו ולא על תנאי שבלבכם ולפיכך צריך נמי בשבועת הדיינין שיבינו אותה וכן א' בבבלי שבועות ריש פ''ו שבועת הדיינין אף היא בלשונה נאמרה:

חזקה כתנאי שבלבינו הוא משביעו. כלומר אפילו מן הסתם שלא פירשו להם ודאי על תנאי שבלבינו הוא משביען ולמה הוא מתנה ומפרש להם כך:

מפני ההדיוטות. שלא לעשות היתר לעצמן ויאמרו יש תניין בשבועות כלו' שבלבם תנאי אחר על השבועה אבל באמת אין תנאים בשבועות ואפילו לא פירשי:

והא כתיב כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום. ואת אשר איננו וגו'. דאלמא שצריך לפרש להם לא על דעתכם כו':

מה שמע מינה. היכן שמענו זה מזה הפסוק:

הדורות הבאים אחרינו אין בלבם תניי. כלומר דלכך אמר משה ואת אשר איננו כמו הדורות הבאים אחרינו אין תנאי בלבם כך אין תנאי שבלבכם כלום דעל דעת המקום ועל דעתי אני משביע אתכם:

Sotah

Daf 30a

משנה: בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת כֵּיצַד. כֵּיוָן שֶׁעָֽבְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן וּבָאוּ אֶל הַר גְּרִיזִים וְאֶל הַר עֵיבָל שֶׁבְּשׁוֹמְרוֹן שֶׁבְּצַד שְׁכֶם שֶׁאֵצֶל אֵילוֹנֵי מוֹרֶה שֶׁנֶּאֱמַר הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וגו' וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה מָה הָאֵלוֹן מוֹרֶה הָאָמוּר לְהַלָּן שְׁכֶם אַף אֵלוֹנֵי מוֹרֶה הָאָמוּר כָּאן שְׁכֶם.

Traduction

Quant aux formules de bénédictions et malédictions, dès que les Israélites eurent traversé le Jourdain, et furent arrivés au mont Garizim et à celui d’Ebal, qui se trouvent en Samarie, du côté de Sichem, près des bocages de Môreh, comme il est dit (Dt 11, 30): ils se trouvent au delà du Jourdain, etc., près des bocages de Môreh; et il est dit ailleurs (Gn 12, 6): Abraham traversa le pays jusqu’à la localité de Sichem, jusqu’au bocage de Môreh; or, comme pour ce dernier, le texte précise qu’il est voisin de Sichem, il en est de même du bocage de Moreh indique ici.

Pnei Moshe non traduit

מתני' שבשומרון. אצל שומרון:

הלכה: תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה. כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בְּלָשׁוֹן הַזֶּה עֲנִייָה וָאֲמִירָה כָּכָה וְכֹה הַרֵי הוּא בְלָשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. בִּנְייַן אַב שֶׁבְּכוּלָּן מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל. הָתִיב רִבִּי חַגַּי. וְהָֽכְתִיב וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל. אִין תֵּימַר עַל יְדֵי עֲנִייָה. וְהָֽכְתִיב וַיֹּאמְרוּ. 30a אִין תֵּימַר עַל יְדֵי אֲמִירָה. וְהָֽכְתִיב מֵי֨י יָצָא הַדָּבָר. אִין תֵּימַר. בְּלָשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ. וְהָֽכְתִיב וַיִּקְרָא לוֹ לָבָן יְגַר שָׂהֲדוּתָא. וְאִין תֵּימַר. קוֹדֶם לְמַתַּן תּוֹרָה. הֲרֵי פָרָשַׁת וִוידּוּי מַעֲשֵׂר הֲרֵי הוּא לְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה וְהוּא נֶאֱמַר בְּכָל לָשׁוֹן.

Traduction

On a enseigné au nom de R. Juda: chaque fois que le texte biblique emploie les expressions ''répondre et dire,'' ou s’il se sert des termes ''ainsi'', ''tel'', il faudra recourir à la langue sainte (à l’hébreu). R. Eleazar dit: on peut considérer comme point fondamental de comparaison ce verset (Ex 19, 19): Moïse parlait et Dieu lui répondit d’une voix forte (où certes il n’est question que d’hébreu). -Mais, objecta R. Hagaï, n’est-il pas dit (Gn 24, 50): Laban et Bathuel répondirent (et pourtant, ils parlèrent en araméen)? Et l’on ne saurait dire que l’expression ''répondre'' est justifiée par les paroles de leur interlocuteur Eliézer; puisqu’il y a aussi le terme ''ils dirent'' (sans utilité)? Et ce n’est pas à dire que ce dernier terme ait pour but d’indiquer (pour ces deux individus) une simple parole (sans portée sincère), puisqu’il est dit (ibid.): C’est par l’Éternel que cette parole a été énoncée. Il n’y a pas lieu non plus de supposer qu’ils se servirent de l’hébreu, puisqu’il est dit (ibid. 31, 47): Laban l’appela monceau de témoignages (en araméén); et l’on ne saurait faire valoir qu’il s’agit d’une époque antérieure à la promulgation de la loi, puisque le la confession à réciter en offrant la troisième dîme (Dt 26, 13-15), qui est postérieur à la promulgation de la loi, pourra être dit en toute langue?

Pnei Moshe non traduit

גמ' תני. בברייתא בשם ר' יודה דאין צריך לכל ג''ש המוזכרים במתני' דכל מקום שנאמר בלשון הזה עני' ואמירה כגון מקר' ביכורים וחליצה או מקום שנאמר ככה כו':

בנין אב שבכולן. ללמד על מקום שנאמר עניה דכתיב משה ידבר:

והכתיב ויען לבן ובתואל. והם לא היו מדברים בלשון הקודש כדלקמן דכתיב ויקרא לו לבן יגר שהדותא:

אין תימר ע''י ענייה. אם תאמר דלהכי כתיב לשון ויען דשייך התם לשון ענייה שהיו עונים על דברי אליעזר:

והכתיב ויאמרו. וא''כ ויאמרו למה לי:

אין תימר על ידי אמירה. כלומר שבא הכתוב ללמדינו דבאמירה בעלמא היו דבריהן ולא בלב שלם:

והכתיב מה' יצא הדבר. ולא היה כתב לנו בזה הלשון אם דברי פיהם לא כלבם הי':

ואין תימר קודם למ''ת. שאני דכל מקום שנאמר ענייה אחר מ''ת קאמר הרי פרשת וידוי מעשר כו':

רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שֶׁלֹּא יְהֵא לָשׁוֹן סוּרְסִי קַל בְּעֵינֶיךָ. שֶׁבַּתּוֹרָה וּבַנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים הוּא אָמוּר. בַּתּוֹרָה כְתִיב וַיִּקְרָא לוֹ לָבָן יְגַר שָׂהֲדוּתָא. בִּנְּבִיאִים כְּתִיב כִּדְנָה תֵּימְרוּן לְהוֹן. בַּכְּתוּבִים כְּתִיב וַיְּדַבְּרוּ הַכַּשְׂדִּים לַמֶּלֶךְ אֲרָמִית. אָמַר רִבִּי יוֹנָתָן דְּבֵית גּוּבְרִין. אַרְבָּעָה לְשׁוֹנוֹת נָאִין לְהִשְתַּמֵּשׁ בָּהֶן הָעוֹלָם. וְאֵילּוּ הֵן. לָעַז לְזֶמֶר. רוֹמִי לִקְרָב. סוּרְסִי לְאֵילִייָא. עִבְרִי לְדִיבּוּר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים. אַף אֲשׁוּרִי לִכְתָב. אֲשׁוּרִי יֵשׁ בּוֹ כְּתָב וְאֵין בוֹ לָשׁוֹן. עִבְרִי יֵשׁ בּוֹ לָשׁוֹן וְאֵין בוֹ כְּתָב. בַּחֲרוּ לָהֶם כְּתָב אֲשׁוּרִי וְלָשׁוֹן עִבְרִי. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ אֲשׁוּרִי. שֶׁהוּא מְאוּשָׁר בִּכְתָבוֹ. אָמַר רִבִּי לֵוִי עַל שֵׁם שֶׁעָלָה בְיָדָם מֵאֲשׁוּר.

Traduction

C’est que, dit R. Samuel b. Nahman au nom de R. Yohanan, la langue syriaque (212)Neubauer, ibid., p. 426. en J., (Pessahim 5, 3), le mot soursi a le sens de ÒÊlangue vulgaireÊÓ., suro'' ne devra pas être mal vue par toi, puisque l’on en trouve des exemples dans le Pentateuque, dans les Prophètes et dans les Hagiographes. Dans le Pentateuque, il y a l’exemple précité (Gn 31, 47): Laban l’appela YEGAR SAHADOUTHA; dans les Prophètes, il est dit (Jr 10, 10): Ainsi vous leur direz (en araméen); et dans les Hagiographes, il est écrit (Dn 2, 4) et la suite: Les Chaldéens parlèrent au roi en araméen.

Pnei Moshe non traduit

שלא יהא לשון סורסי. ארמי קל בעיניך כלומר דשאני לשון ארמי שהוא קרוב ללה''ק ושייך ביה נמי לשון ענייה שהרי מצינו לשון זה בתורה כו' אי נמי מילתא באפי נפש' היא:

לעז. יונית נאה לזמר:

רומי לקרב. הלבבות וליתן אהבה שהוא לשון ריצוי ופיוס:

סורסי. ארמי:

לאילייא. לקינה:

עברי לדיבור. שהוא לשון צח ונקי:

אף אשורי. כתב אשורי נאה לכתב:

בחרו להם. ישראל בימי עזרא כתב אשורי ולשון הקודש כדאמר בבבלי סנהדרין דף כ''ב והתם קאמר כתב עברי והיינו כתב עבר הנהר והכא בלה''ק מיירי דאין בו כתב:

כְּתִיב וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָֽמְרוּ אֶל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל קוֹל רָם. בְּקוֹלוֹ שֶׁלָּרָם. מְלַמֵּד שֶׁשִׁיתֵּף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹלוֹ עִמָּהֶן. דָּבָר אַחֵר. קוֹל רָם. הַמְעוּלֶּה שֶׁבַּקּוֹלוֹת. אָמַר רִבִּי יִצְחָק. לֹא קָטוֹן וְלֹא גָדוֹל אֶלָּא בֵינוֹנִי.

Traduction

– (213)Suit un passage que l’on retrouve en (Megila 1, 9) (traduit t. 6, p. (Megila 2, 1).. Il est écrit (Dt 27, 17): Les lévites répondront et diront à tous Israël, à haute voix, c’est-à-dire par la voix de celui qui est haut placé. Ceci prouve que Dieu joignit sa voix à la leur. Selon une autre explication, par ''voix haute'', on entend la meilleure de toutes, la plus noble; ce sera, dit R. Isaac, ni la plus petite, ni la plus grande, mais une voix moyenne.

Pnei Moshe non traduit

המעולה שבקולות. כדמפרש ר' יצחק בקול בינוני:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source